#3 - השתתפות בשיעור אילוף

הי, אני מיקה. בדרך כלל אחי, מוחי כותב כאן. הוא הדברן במשפחה... אבל הפעם רציתי לספר על משהו שעשיתי שלשום עם האמא הבנדמית שלי.

אמא שלי אמצה אותי כשהמשפחה הבנדמית הקודמת שלי התפרקה. היה לי נורא קשה והתגעגעתי למשחקים עם ילדי המשפחה, אבל אמא שלי עזרה לי להתגבר על הגעגועים. כשאימצנו את מוחי, שיחקנו המון ביחד וזה נורא עזר לי לא להתגעגע.

אמא שלי אומרת שאחרי שמוחי עזר לי (ואני לו), זה רק טבעי שנעזור לכלבים אחרים. הבעיה היא שאין לי סבלנות כמו שלו לנסות לשחק עם האורחים. אז אמא שלי מצאה דרך בשבילנו לעזור לכלבים אחרים בלי להצטרך לסבול אותם יותר מדי. הלכנו לעזור לטל יוגב ולכלבה ואמא שלה שהוא עוזר להן. טל, ואמא שלי ועוד מאלף, דודי עטר, הם חברים נורא טובים מהבי"ס של המאלפים, מרקר טריינינג, ועוזרים בשיעורי האילוף אחד של השני.

אז הגענו למקום שמשחקים בו בכדור עם גדרות נורא נורא גבוהות וה-מ-ו-ן פרחים וריחות מסביב. אני ואמא הגענו קצת מוקדם, אז עשינו טיול ותרגלנו קצת את הקריאות שלה. זה נורא כיף. כל מה שאני צריכה לעשות זה להתרחק, ואז כשאני שומעת את השריקה שלנו או את הצליל "אלי" לבוא בריצה ולשבת. ובשביל הכיף והמשחק והלהתרוצץ אני עוד מקבלת חטיפים...

כשדוד טל הגיע אני ואמא שלי נכנסנו למקום של הכדור הכתום והתישבנו. שיחקנו ב"רגליים" – אני קופצת לקחת חטיף ובתמורה אמא שלי נותנת לי אותו. היתה כלבה קטנה שחורה רחוק רחוק מעבר לגדר שקיבלה מלא קליקים. אין לי מושג על מה. כל מה שהיא עשתה היה להסתכל עלינו. אפילו לא למספיק זמן שנוכל לאמר שלום...

אמא הסבירה לי שהכלבה מפחדת מכלבים ושהיא קיבלה חטיפים על להסתכל כי זה היה טוב ואמיץ מצידה. איזה מוזרים המאלפים האלה, אבל למי אכפת כשמקבלים חטיפים טעימים וליטופים שווים?

אחר כך התחלנו לטייל מסביב לגדר הלוך וחזור וטל והכלבה והבנדמית שלה התחילו לרוץ לכיוון שלנו ובחזרה. בסוף היא אפילו נגשה לרחרח בכיוון שלי. כשסיימנו, דוד טל בא וליטף אותי לכמה דקות בהתרגשות. תמיד ידעתי שהוא אוהב אותי, עכשיו יש לי הוכחה. כמה הוא התרגש מהליטופים. כמעט יותר ממני.

חזרנו הביתה עייפות (אני מהשמש ואמא מחוסר שינה) והלכנו לישון (טוב, אני הלכתי. אמא הלכה לעבודה...)

היה כיף!

#מיקה #אילוף #מתנדב #מתנדבת #התנדבות #שיעור #פחד #שיקום