#4 - לאכול מספיק
זה שוב אני, מוחי. היה לנו שבוע ממש מאתגר.
אמא שלי היתה ממש עסוקה ואנחנו הכלבים נשארנו הרבה לבד. אני ממש שונא להשאר לבד, במיוחד עם אורחים שקשה להסתדר איתם. יש לנו 2 אורחים: צ'אבי הוא אחלה, אבל יש לו פיוז קצר, כנראה בגלל מילקי, אחותו המאומצת. היא כזאת חסרת מנוחה, תמיד בתזוזה וקצת משגעת אותו. הוא עדיין אוהב אותה ומגן עליה כל הזמן אבל היא כל כך נודניקית שהוא נהיה תוקפני לפעמים.
אמא שלי דאגה לנו (לי ולמיקה ולונה האחיות שלי) שיהיה לנו תמיד מקום לנוח ולשחק רחוק מהאורחים. כשהם יותר מדי בשבילי, אני עולה לקומה השניה שלנו לנוח במרפסת ולצפות בילדים משחקים בבית הספר שלידנו או לנמנם במיטה.
בכל מקרה – אמא שלי מצאה פתרון שהרגיע את מילקי מאוד והפך את החיים שלנו להרבה יותר נעימים. מעבר לזה שהדלת פתוחה בכל רגע שהיא נמצאת בבית (כרגיל), אמא שלי החליטה להאכיל את מילקי כפול ממה שאבא שלה אמר שהיא צריכה. פתאום היא לא הורסת כל מה שהיא נודעת בו והיא ממש נרגעה ועכשיו משחקת איתנו הרבה יותר יפה.
אמא שלי למדה בשיעור עם מאלפת אחרת, הגר פלדמן, שהורים מאמצים לפעמים מתבלבלים ולא מבינים איך אמורים להאכיל את הכלבים המאומצים שלהם. כשאמא חזרה מהשיעור היא אמרה שהיה שם גור צעיר שהכילו אותו לפי המשקל שלו עכשיו, ולא לפי המשקל שלו כשיהיה מבוגר. זה אומר שהוא אכל בערך שליש ממה שהוא היה אמור לאכול והתנהג לא יפה כי היה רעב. אמא שלי אמרה שלא תמיד זה כתוב ברור על האריזה של האוכל. היא חשבה, שאולי ההורים המאמצים של מילקי בקשו ממנה להאכיל אותה לא נכון כי היא התנהגה ממש דומה לגור.
אז ניסינו, ועכשיו ממש נחמד לשחק איתה.
איזה כיף לנו שאנחנו אוכלים אוכל אמיתי ולא את היבש הזה לכלבים... כל ארוחה היא הפתעה בטעם אחר ואמא שלנו אוכלת יחד איתנו כי היא בישלה לכווווולם.
אווו, אמא קראה לי לבוא לאכול עוף. זה הכי טעים, במיוחד עם כורכום.
חייב ללכת נום, נום, נום...
