#7 - מפגשי הכרות עם אורחים חדשים
הי, זה מוחי,
לקראת החגים מבקרים אצלנו המון חברים חדשים כדי להכיר לפני שהם באים להתארח. אמא שלי מקפידה על סדר פעולות מאוד ברור וידוע מראש כשהם באים כדי שיהיה להם יותר קל להכיר אותנו. היא אומרת שאם כולנו היינו מחכים לחבר החדש ליד השער הוא היה נורא נבהל ולא היינו יכולים להפוך לחברים בקלות.
קודם כל – אנחנו בבית והחבר החדש מסתובב בגינה בלי רצועה. אמא שלי אומרת שזה נורא חשוב שיסתובב ושיהיה בלי רצועה כדי שירגיש בנוח בחצר. היא אומרת שאם היא היתה יכולה היינו נפגשים בגינה אחרת בכלל, אבל הדשא באזור שלנו נגוע בשעלת והחברים החדשים לא תמיד מחוסנים.
אחרי שהחבר החדש חקר, סימן, והשאיר את חותמו אז אחותי, מיקה, יוצאת. תמיד מיקה יוצאת ראשונה, למרות שאני יותר סקרן. אמא שלי אומרת שאני מתלהב מדי וזה יכול להבהיל וזה שמיקה יותר רגועה וגם יותר קטנה מאוד עוזר. מיקה מרחרחת אותו (או אותה) ונותנת לה (לו) לרחרח.
כשהם כבר מרגישים טוב ומשחקים או רודפים אחרי חתולים או ציפורים יחד אמא שלי מוציאה אותי. אני אוהב לדלג החוצה ולבוא לרחרח, אבל אם הכלב החדש נרתע, אני הולך קצת אחורה ומבקש ליטופים מהבעלים. בסופו של דבר הוא מרחרח אותתי ואני אותו ואנחנו נהיים חברים. אם לא – אמא שלי לא תיתן לכלב החדש לישון אצלנו.
אחרי שאנחנו חברים יוצאת לונה. היא קצת פחות בטוחה בעצמה, אז היא נלחצת ונוהמת כשכלב חדש מתקרב אליה. אחרי זה היא באה לרחרח ומיד חוזרת הביתה. לונה לא אוהבת להיות בחצר במיוחד. אני באמת צריך לשאול אותה למה.
אחרי זה אמא שלי והבנאדמים של הכלב מדברים המון זמן, ואנחנו משחקים בחצר ובבית. אני נורא אוהב שהדלת פתוחה. אפשר לרוץ ולהשתולל ואז לחזור הביתה לשתות ולנוח. בבית תמיד יש מים.
בסוף החבר החדש הולך, ואני יודע שבקרוב הוא יבוא לישון איתנו. איזה כיף...
