#2 - סמינר, אורחים זקנים ולולי
השבוע האחרון שלנו היה נורא מרגש. האמא בנאדמית שלי לא היתה בבית בסופ“ש. היא הלכה לסמינר של מאלף מאוד ידוע - קן רמירז. היא חזרה עם המון תובנות חדשות ומלאה התרשמות גם ממנו וגם מהחבר‘ה שלה במרקר טרינינג וישר הלכנו לכיתה במרקר. איזה כיף שם בבית הספר. בפעמיים שהייתי קיבלתי ה-מ-ו-ן ליטופים וחטיפים והיו מאלפים שהשקיעו המון בלשחק איתי (מאלפים הם הכי כיפיים למשחק). גם הנסיעה היא כיפית - באה עם עצם עסיסית וטעימה...
חוץ מזה מתארחים אצלנו שני כלבים נורא זקנים. הם נחמדים, אבל קשה לשחק איתם כי כשאני נוגע בהם מאחורה הם נהיים נורא עצבניים. אמא שלי אומרת שזה בגלל שכואב להם. היא אומרת שהאגן ומפרקי הרגליים האחוריות שלהם כבר לא כל כך טובים ובגלל זה הם הרבה יותר רגישים. בגלל שזה קורה לכלבים זקנים, אחותי, לונה מקבלת תוסף תזונה מג‘ינג‘ר וצדפות מניו זילנד כדי שהמפרקים שלה יוכלו להתאושש בכל יום ולא יכאבו. יש לחומר הפעיל בו שם נורא מסובך - גלוקוזמין, אבל בגלל שאני חכם אני מצליח לזכור אותו.
מה שקשה לי לזכור זה לשחק רק מקדימה. כל כך לא טבעי...
היום ומחר באה להתארח אצלנו חברה שלנו, לולי. פעם, לפני 4 חודשים היא היתה כלבה מפוחדת לגמרי, אבל אמא שלי עזרה לה ועכשיו היא אוהבת את החיים. איזה כיף שיש אמא כזאת...
